מצאתי אוצר

השבוע עשיתי סדר ומצאתי אוצר, מצאתי תמונות שלי מכיתה ו'.

הסתכלתי על התמונות האלה ולקח לי כמה ימים להתאפס על עצמי ולמצוא את המילים לשבת ולכתוב את הפוסט הזה. הראתי את התמונת לחברים קרובים, התגובה הראשונה היתה בדיוק כמו שלי שוק ומיד אחרי "יא אין לך ציצים" (בסדר חמודים גם היום אין לי) או בטן.

אני גדלתי בידיעה שאני חריגה, אני הכי שמנה בגן, בכיתה, בצבא. חברתית שומן נחשב לחריג, ואמנם עשינו דרך ארוכה בעיניין הזה אבל זה עדיין חריג בסביבה שמעודדת רזון ומגדירה לנו כל יום יופי מהו. אם תעמיד אדם שמן מול אדם רזה, אוטומטית השמן יחשב חריג, מוזנח, כשלון לעומת הרזה שיחשב מוצלח.

אני גדלתי בידיעה שאני חריגה, ואני מסתכלת על התמונות האלה שמצאתי פתאום ובטח שלא סתם דווקא עכשיו ואני קולטת שהייתי רזה, ממש רזה והאמת היא שאני קצת כועסת, בא לי למצוא כל אחד מהאנשים האלה שצחקו עליי וקראו לי בשמות ולהגיד להם "מה עבר לכם בראש? מאיפה זה בא? למה?"  ואני כועסת על עצמי שלא כמו היום אמרתי לכל אלו "סתמו, אני מהממת כמו שאני !".

אבל כל מה שאני מצליחה זה רק לחשוב מעניין מה היה אם? מעניין מה היה אם הייתי גדלה בסביבה שאומרת לי שאני יפה, מוצלחת וטובה כמו שאני. מה היה אם הייתי מודעת כמו היום? מה היה אם פחות הייתי מקשיבה למה שאומרים? מעניין אם כל זה היה מוביל אותי למסלול חיים שונה.

אני חושבת שכן, המלחמות הכי גדולות שלי בחיים היו להוכיח ולהראות שאני לא חריגה, לקבל את עצמי כמו שאני, לדאוג שאנשים יראו אותי כמו שאני מעבר למשקל, כי המשקל הוא לא מה שמגדיר אותי, עשיתי את זה במשפחה, בזוגיות, בחברים, יש מקומות שבהם זה לקח שנים אבל אני גאה להגיד שהצלחתי והיום אני מוקפת באנשים שממוקדים בי ובטוב שלי. זו אני שעדיין חופרת שם.

ואני מזכירה לעצמי, שהייתי ילדה, שהם היו ילדים שלא היתה לי את המודעות של היום, שאף אחד לא עשה את זה בכוונה הם לא היו מודעים לנזק שהם עושים ואני לא הייתי מודעת לנזק שאני עושה לעצמי.

ויש עוד שאלה שאני שואלת את עצמי "האם אני הבאתי את זה על עצמי"? "האם באיזשהו מקום רציתי להביא את העובדות לדיעות, כבר חושבים שאני שמנה אז לפחות אני באמת אהיה שמנה, שתהיה להם סיבה ולא סתם אז אכלתי יותר?".

בימים האחרונים מאז שמצאתי את התמונות האלה אני ממש חופרת במוח, מנסה למצוא עוד זכרונות ואני נזכרת בדברים הזויים שרוב האנשים בטח שכחו שאמרו או קרו ומידי פעם אני מצליחה למצוא  זכרונות טובים, בודדים, יקרים מפז, על חברים טובים שהיו לי, על מילים טובות שנאמרו, על אהבות ורגעים קטנים של שמחה.

החלום להיות רזה אף פעם לא היה שלי, החלום היה להיות מקובלת ואהובה, לא חריגה, זה חלום שאני מגשימה בסביבה הקרובה שיצרתי לי וזה מספיק לי, למעשה זה הכי טוב לי.

אני רואה בתהליך שאני עושה היום תהליך של תיקון, התיקון שלי נמשך כבר שנים, כל פעם במקום אחר, תמיד הוא מתחיל בי ומשם אני מנסה, ועד היום לעיתים קרובות אני עדיין נתקלת באנשים שלא מוכנים לראות מעבר, שבעולם שלהם זה מה שחשוב ומנסים לשכנע אותי שאני טועה, ששומן זה חריג, לא בריא, מוזנח, רע, איום ונורא,  היום אני יודעת להשתיק אותם, בדרכי שלי, לא לשתוק ועדיין להעביר את המסר בצורה ברורה ונעימה כי אני באמת מאמינה שלשתוק זה לתת לזה כח.

ובא לי לחבק את מלי של כיתה ו' ולהגיד לה "תראי איזו יפה את, כמו שאת!"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s