השבוע שבו חשבתי לעשות ניתוח

יום אחרי יום הולדת 40 התחילו לי כאבים ברגליים ובידיים, בכל מקום, אפילו באצבעות, הכל נרדם וכאב, את הלילה הראשון אחרי היום הולדת העברתי במעט מאוד שינה והמון כאבים, אחרי הלילה השני כבר הלכתי לעשות בדיקות דם.

נכנסתי לגוגל, טעות ! כואב לכם משהו, תקשיבו לי טוב אל תתייעצו עם גוגל, לפי גוגל מתתי כבר ארבע פעמים.

התוצאות הגיעו, הכל ירוק, חוץ מויטמין D ולזה יש טיפול ממש פשוט, אחרי כמה ימים הצלחתי לנשום, יש לי בדיקות דם של דוגמנית ועדיין כואב אז עשיתי את הדבר ההגיוני הראשון והלכתי לשבת מול החדר של רופאת המשפחה עד שהיא תקבל אותי, אותה רופאת משפחה שכבר חמש שנים השלום שלה "זה נו, כולה ניתוח קטן" – ניתוח קטן לקיצור הקיבה.

יום למחרת בדיקת EMG (לא כיף כשמחשמלים אותך), כל רופא שאני רואה ועוד אראה בשבועיים הקרובים יגידו שזה קשור למשקל.

"כולה ניתוח קטן" – אז למה לא בעצם? אולי הגיע הזמן לפתוח את ההקשבה אני אומרת לעצמי.

עלו המון שאלות ופחדים מהרגע שהתחילו הכאבים, מה אם יש לי סוכרת? מה אם אני עומדת למות? עלו המון שאלות ופחדים לגבי ניתוח, זו עדיין פעולה כירורגית, אז למה ? מה אני צריכה עכשיו לוותר על אוכל? ומה אם זה יהיה יפה בחוץ אבל מכוער מתחת לבגדים? ואני כל כל אוהבת את עצמי עכשיו, למה להרוס? ולמה אני צריכה את זה? ומה אני רוצה? ומה יהיה לפני ומה יהיה אחרי? והאם זה מה שאני רוצה? להיות רזה? המון רעש, בעיקר בראש שלי.

אז שמתי את כל הדיעות השליליות והפחדים בצד והתחלתי לעשות תחקיר, דיברתי עם אנשים שעשו והצליחו, קראתי על כאלה שלא, דיברתי עם כל מי שהיה פנוי וחפרתי, רשימות בעד ונגד, פגישה עם כירורג, הודעות ומאמרים, במקרה הזה גוגל דווקא לא הרג אותי.

דעתי לפני היתה, הניתוח מיותר, הניתוח מיותר אם אני לא הולכת לעשות שינוי בתפיסה שלי לגבי אוכל וסגנון חיים ואני לא צריכה ניתוח בשביל לעשות את זה, בטח כשאין לי סיבה רפואית לזה. הניתוח ממותג כקיצור דרך אבל אני לא ראיתי את זה ככה, מבחינתי זו עוד דרך שלא בטוח שאני רוצה, המוח שלי התפוצץ מרוב מידע וגם כשהייתי בטוחה שהצלחתי להגיע להחלטה תוך שניה הכל התערער אצלי, סך הכל הניתוח הזה משווק טוב מאוד, זה נראה כמו תרופת פלא למחלה שבמקרה שלי כרגע לא קיימת.

זו דעתי, דיברתי עם המון נשים מהממות השבוע שעשו והצליחו, הן בחרו בחירה שהתאימה להם וזה מהמם, קיבלתי המון השראה, תודה לכולן.

עובדתית כרגע אני צריכה להוריד במשקל על מנת לטפל ברגליים שלי, זה כבר לא עיניין של רוצה או לא רוצה, אני צריכה ! אני חייבת ! ועם כמה שאני שונאת את המילים האלו זו עובדה כרגע, אין פה ממש בחירה לגבי זה, לגבי הדרך יש !

אחרי הפגישה היום עם הכירורג הלכתי הביתה, לבשתי את בגדי הספורט שאני הכי אוהבת והלכתי למקום שלא הייתי בו הרבה זמן, הפארק, עם השקיעות המושלמות והשקט לחשוב.

איך היה לי כיף, תוך שניה וחצי חייכתי והרגשתי בכל הגוף כמה טוב זה עושה לי.

הרגליים זה איתות ממש פיצי לזה שקצת איבדתי את הדרך ואני צריכה להתעורר שוב. זה שיש לי בדיקות דם של דוגמנית כרגע לא אומר שזה הולך להיות המצב עוד חמש שנים או אפילו עוד שנה.

תודה לאל שזה כאב שניתן לטפל בו בקלות יחסית.

לבחור אם לעשות את  הניתוח או לא עם כמה שזה היה קשה השבוע זה היה החלק הקל, החלק הקשה באמת היה להתחבר לעצמי, למה שאני באמת רוצה והכי מתאים לי, להזכר שכבר עשיתי את זה פעם אחת ואמנם חלק קטן מזה עלה אבל גם העלייה הזו זו חלק מהדרך וכבר עשיתי אז אני יכולה שוב, החלק הכי קשה הוא להחזיר לעצמי את האמונה בי ולראות את כל הדברים שיש לטובתי כמו העובדה שאני ממש אוהבת ספורט ושאני בשלנית דגולה ולא חיה על אוכל זבל ועוד מלא כאלה.

יום אחרי יום הולדת 40 עשיתי שני  קעקועים "love myself" ו – "believe", והתכוונתי לכל מילה, את הראשון תכננתי לעשות כבר חודשים לפני יום ההולדת. על השני החלטתי כמה ימים לפני ורק עכשיו אני מבינה למה עשיתי אותו שלא במודע, הוא זה שנמצא מול העיניים כל יום ויזכיר לי להאמין בי.

אני מלכה וכן גם לזה יש לי קעקוע, התזכורות מול העיניים שלי כל הזמן, עכשיו זמן עשייה.

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s