זכרונות ילדות – קרית אתא

אז השבוע צירפו אותי לקבוצת הפייסבוק "זכרונות ילדות – קרית אתא".

המחשבה הראשונה היתה אוי ואבוי, כל כך הרבה שנים אני מדחיקה את הזכרונות האלו, מה עכשיו? טראומה.

תקשיבו, אני הייתי חננה ברמות, אני הייתי הילדה שמתעללים בה, במיוחד א.ב (השם המלא שמור אצלי), לפחות בכיתות א' – ו'. בכיתה ד' כבר הייתי צריכה משקפיים והילדים לא בדיוק תמכו בי חוץ מ א.ש שעד היום אני זוכרת שלקח אותי הצידה בזמן כולם צחקו ואני בכיתי דמעות ואמר לי "אל תתייחסי אליהם, את יפה גם עם משקפיים", איזה מתוק?

אני אחסוך מכם את כל סיפורי הזוועות.

יש יתרון לזה ששיניתי את שם המשפחה שלי מהסיבות שלי ובכלל אני נראית שונה לגמרי היום לעומת החננה, הלא מקובלת, חסרת הבטחון שהייתי, בואו נגיד שאם א.ב. היה נופל לי לידיים היום זה בטוח גם היה נגמר בבכי, שלו.

אז הצלחתי להתעלם מהקבוצה עד שיום אחד אחותי תייגה אותי בפוסט שם והתחלתי לראות פרצופים חמודים שכבר שכחתי / הדחקתי.

עכשיו יש כמה קטעים עם הקבוצה הזו.

  1. את הבנות קשה לזהות, רובן שינו את שם המשפחה בגלל שהתחתנו אז לכי תזכרי 30 ומשהו שנה אחורה. אני כבר בת 40 בקושי אני זוכרת מה עשיתי אתמול.
  2. גם כשמישהו מזהה אותך ואת לא מזהה אותו זו בעיה, כי לא נעים לך להגיד "וואי מצטערת לא זוכרת" והוא מספר לך סיפורים ואת עדיין לא זוכרת ואמאל'ה מה נסגר איתי?
  3. אף אחד לא יודה בזה אבל יש תחרות סמויה בקבוצה מי זוכר יותר אנשים ומי בקשר עם יותר אנשים היום ואין מדליה או פרס.
  4. כולם הרבה יותר יפים היום, חוץ מהחתיך של השכבה, הוא עדיין יותר חתיך מכולם.
  5. לפעמים קל לזהות שמות אבל לא לקשר אותם לסיטואציות וזה בכלל מטריף.
  6. רוב הפוסטים מתחילים במי זוכר? ותאמינו לי יש מי שזוכר, גם את הדברים הכי לא רלוונטים יש מי שזוכר. באופן כללי רוב הפוסטים חוזרים על עצמם, שנים, שכבות, מורים, מורות, בתי ספר, רחובות, מי שלא מכיר את קרית אתא עלול לחשוב לפי כמות הפוסטים שהיא התאומה של ניו יורק.
  7. הקבוצה בעיקר עושה חשק לנסוע לחפש תמונות ילדות, אל תדאגו מצאתי כמה אצלי ואני שומרת אותן למקרה שמישהו שם יעצבן אותי.
  8. לפחות 90% מחברי הקבוצה נשואים +, אולי בכל זאת חבל שעזבתי (לא !).
  9. זה נראה בקבוצה כאילו לכולם היתה ילדות מושלמת, לאף אחד לא היו בעיות, כולם היו חברים של כולם וכולם אהבו את כולם, וכולם הסתדרו עם כולם ואיזו הרמוניה.  אמרתי נראה.
  10. 30 שנה ויותר לא חשבת על האנשים האלה אבל פתאום כשיש קבוצה הכי מעניין אותך מה עושה היום א' מכיתה ב3'.

בהתחלה נורא התביישתי להגיב או משהו, חס וחלילה שמישהו לא יזהה ויתחיל לקרוא לי בשמות ולצחוק עליי כמו בכיתה ב'  ואז נזכרתי שעברו כבר 30 שנה בערך ושאת אף אחד זה לא באמת מעניין מה ד' מג2' חושב עליי היום ואופן כללי אני כל כך מהממת היום.

יצא לי לדבר עם כמה נשים מהקבוצה השבוע, האמת התרגשתי, זה נחמד שמזכירים לך דברים שאת שכחת, גם אם הם פחות טובים, זה מנקה ומשחרר ומכניס אור.

שורה תחתונה, דברים לא תמיד נראים כמו שזוכרים אותם, יש הרבה אור גם במקומות שפעם נראו חשוכים והקבוצה הזו כמו רוב הקבוצות האלו בפייסבוק תוך כמה ימים הפעילות תתאדה, אנחנו אלו שנשאר עם הזכרונות ואולי אם יהיה לנו מזל אפילו נקבל בחזרה חברים ישנים.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s