חמסה חמסה חמסה

נשים בתחילת הריון או אנשים בתחילת זוגיות שמספרים על זה בשלב מוקדם תמיד יהיה מי שיגיד להם "ששששש, לא צריך למהר לספר". 

לפני כמה חודשים מישהי שאני מכירה נכנסה להריון, ברגע שהיא קיבלה בדיקה חיובית היא מיד סיפרה לכולם ואני מיד אמרתי בלי לחשוב "לא לספר לכל העולם" והיא ענתה  "מלי, לא מעניין אותי, אני כל כך מאושרת, בא לי שכל העולם ידע, מה שיהיה יהיה" והיא ההשראה שלי לבלוג הזה

אני לא מאמינה בכלל בעין הרע,  אנשים תמיד ידברו עלייך ודברים קורים תמיד עם סיבה ובזמן שלהם. כשצילמתי את התמונה הזו שמתי לב שהחמסה שבחרתי לא במודע בכלל נראית כמו אצבע משולשת.

אני משתפת בבלוג הזה כל כך הרבה על הזוועות שאני עוברת בחיי הרווקות (נו באמת, הבחור האחרון לקח לי משהו מהבית בלי רשות, היש יותר גרוע מזה?) ואני כואבת את זה וצוחקת על זה ומביאה את עצמי כמו שאני אז מה עכשיו פתאום אני אשמור לעצמי כשמשהו טוב קורה? למה להחביא את זה ולא לחגוג? אנשים נפרדים אחרי שנים אז גם אם זה יגמר  עוד שבוע, מה הכי גרוע שיכול להיות? אני אכתוב על זה בלוג מצחיק ואתקדם הלאה כמו שעשיתי עד היום.

אתם צריכים להבין שלי בחיים לא היתה תמונה ברורה לגבי הזוגיות שלי, עד לפני כמה חודשים כשגברים שאלו אותי מה אני מחפשת התחלתי לגמגם. לאט לאט התמונה התחילה להתבהר לי והתחלתי להגיד למי ששאל "אני מחפשת מישהו עם לב יותר גדול משלי, מישהו שיעוף איתי, שנתחבר, שיהיה פשוט, קל, טוב", רוב הגברים הסתכלו עליי מבוהלים כאילו אני מדברת בשפה שהם לא למדו עדיין.

 אז לא מזמן מצאתי מישהו עם לב יותר גדול משלי ועם חוסר טאקט ובדיחות של בן 80 יותר גרועות משלי. ואני שכל החיים רק ביקשתי שיאהבו אותי כמו שאני עם המשקל ועם החוסר טאקט מצאתי אחד כזה שרואה רק את הטוב וזה נותן לי תקווה שעוד כאלה קיימים ולא רק באגדות.

זה פסיכי מה שעבר עליי, כי אני מסתכלת על הדבר הזה וזה כל כך טוב שבמשך ימים אני תופסת את הראש ואומרת לעצמי "אין מצב שזה קורה, כמו שרציתי שיקרה" וזה רק בגלל שעצוב לומר אבל אני פשוט שוחה יותר טוב בחרא, לדפוקים אני כבר יודעת איך לענות, מה לעשות איתם אבל מה עושים עם זה, איך מגיבים ומה לעזאזל לובשים לדייט שלישי, חמישי וכו'?

הרווקות הזו לא תמיד פשוטה, עם כל התלונות שלי רוב הזמן נהניתי ממנה, היא הצחיקה אותי, עשיתי חיים משוגעים, דברים שעדיף שלא יעלו על הכתב וזו פרידה לא קלה, יכול להיות זמנית,  יכול להיות שלתמיד אבל אני לא פוחדת לחזור אליה אם לא יהיה טוב.

ההוא הטוב הזה, כל הזמן אומר לי מילים טובות ומרגש אותי ברגישות שלו, בנתינה שלו, בהומור שלו ומזכיר לי שהרגע הזה, עכשיו הוא מה שחשוב וברגע הזה עכשיו טוב לי ממש.

1 Comment

  1. איזה פוסט אופטימי! שמחה ששיתפת, וכמו שאמרת, לא ברור למה אנחנו ממהרים לשתף ברע ומסתייגים כשמדובר בטוב. חברה טובה מאוד שלי אמרה לי פעם: חברים נמדדים דווקא בהשתתפות בשמחות, ולאוו דווקא באסונות. כי כשקורה אסון כולם מתגייסים, וכשיש שמחה, כמה באמת שמחים איתך? (אגב, בעקבות הדברים שלה נסעתי לקצה הארץ להשתתף במסיבת יומולדת של אחותי, אחרי התלבטות לא קלה, כי נסיעה של שלוש שעות לכל כיוון).

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s