21 ימים

לפני כמה שנים הורדתי המון במשקל, משהו כמו 30 ק"ג. מה שרובכם לא יודעים הוא שתהליך הזה הפך אותי למאוד ביקורתית כלפי עצמי, מבחורה שאוהבת עצמה הפכתי לבחורה שרואה רק את הפגמים. הק"ג עלו בחזרה, וכך גם האהבה שלי לעצמי.

הפחד הכי גדול כרגע הוא לחזור שוב למקום הזה, הביקורתי, הלא אוהב ולכן התהליך שלי שהתחיל בדיוק לפני 21 הוא לאהוב את עצמי בתהליך, שונה. ללמוד לאהוב את עצמי בלי המשקל שמלווה אותי כבר 41 שנים. מה שאני כן זוכרת מאותה תקופה הוא ששיתפתי המון בפייסבוק וזה נתן לי המון כח. היום אחרי 21 יום אני מוכנה שוב לשתף.

תמיד נורא קינאתי באנשים האלה שקמים מוקדם, עושים ספורט ומתחילים את היום, לפני 23 ימים אחרי שיחת טלפון עם שפויה אחת שקמה כל בוקר לשחות החלטתי שזו ההחלטה שלי לשנה החדשה, הגיע הזמן להתחבר לעצמי שוב, לכיף שלי. כאומנית תמיד קיים הרצון להמציא את עצמך מחדש וכמה אפשר להתעסק בבחורים והאם אני בכלל יכולה? זו פרידה לא פשוט, אני מלי, השמנה, עם הסטייל ההורס ותאהבי את עצמך כמו שאת, מה זה אומר עליי? אלו שאלות שאני מתעסקת בהם הרבה והתשובה מאוד ברורה, למי אכפת מה כולם יחשבו על זה, פשוט תעשי מה שטוב לך.

אומרים להתחיל באותו רגע שהתקבלה ההחלטה ואני דווקא לקחתי לי יומיים, בהם דימייתי את עצמי עושה את זה, את ההרגשה של אחרי, בלילה לפני הכנתי הכל, בלי עיכובים מיותרים בבוקר, כיוונתי שעון ל 5:30 בבוקר, התעוררתי בהתרגשות ויצאתי.

חוק אחד קבעתי לעצמי: אם אין גשם, את יוצאת. מאז נוספו עוד כמה חוקים שמקלים עליי.

אומרים שלהפטר מהרגל לוקח 21 ימים, בעיניי זו שטות וזה עיניין אישי, לתחום את זה לזמן מסויים זו טעות, 21 ימים עברו ואני יכולה להגיד לכם שבקלות מחר אני ממשיכה לישון עוד שעה בבוקר. אני יכולה להגיד לכם שביום ה 12 יצאתי לפארק עם נעליים חדשות שעשו לי פצע ובפעם הראשונה חזרתי מהפארק עם מונית, כל הדרך חזרה בכיתי, לא על הכאב אלא כי רציתי להמשיך ולא יכולתי, פיזית. שם הבנתי שנוצר שינוי, כשחזרתי הביתה ראיתי שהלכתי 6 ק"מ, הדבר הראשון שעשיתי הוא לכתוב על הלוח את התמונה שמלווה לבלוג הזה.

אומרים שימי מוזיקה מעירה ואני שמתי לי מוזיקה שגורמת לי לשיר ולא תמיד שמחה ואני תמיד מתחילה בלי מוזיקה, נהנית מהשקט שיש בבוקר.

3 מסלולים תכננתי לעצמי, אחד שלוקח 45 דקות, אחד שלוקח שעה, ואחד ארוך בפארק שיכול להגיע גם לשעתיים.

יש לי מטרות ותמונות ברורות שבהמשך אני אשתף אותם ומלא תובנות אני יכולה להגיד לכם שאני מרגישה הרבה יותר ממוקדת בעבודה, יותר אנרגטית, הנפיחות ירדה, אני מרגישה שינוי בבגדים, אני גם מתחילה לשמוע הרבה "רזית". אני אומנם נרדמת בתשע בערב כל יום אבל ביננו זה גם היה קורה לפני, לפחות עכשיו יש לי תירוץ טוב, 21 ימים שאני מעלה כל בוקר סטורי לאינסטגרם אני מקבלת המון הודעות שעושות לי שמח בלב. אפילו המצאתי לזה האשתג שאני אתחיל להשתמש בו מחר wwmali21# וגם לזה יש סיפור. לכל התהליך הזה הצטרפו שינוים גם בתזונה.

21 ימים שאני מצלמת את עצמי כל הזמן, מתעדת כל שלב, שאני מניחה שבסוף יהפכו לאחד מ 700 הרעיונות שיש לי בראש.

האם אני עושה את זה כדי להיות רזה? לזה אין לי תשובה עדיין, כרגע אני עושה את זה כי זה עושה לי טוב.

ודבר אחרון כי אני ממש חופרת, משהו אחד שאני שומעת הרבה זה "אם אני יכולה כל אחד יכול" זה בעיניי אחד המשפטים הכי מורידים, אם אני יכולה לא כל אחד יכול כמו שיש דברים שאנשים אחרים יכולים ואני לא, מה שאני יכולה ועושה זה מספיק טוב, להשוות את זה לאחרים זו טעות וזה בדיוק כמו "אם אני מצאתי חתן אז כולן יכולות" עובדה שלא, אחרת כולם היו כבר נשואים וכולם כבר היו עושים מלא דברים אחרים. כל מה שאני יכולה הוא לתת השראה, בדיוק כמו שההיא משיחת טלפון נתנה לי.

אני רוצה להקדיש את הבלוג הזה לכמה אנשים, לשרית שאני לא זוכרת כלום מהשיחה שלנו חוץ מ"קטן עלייך, תקומי בבוקר, תסיימי עם זה". לאיציק שהזכיר לי שהכי חשוב בתהליך הוא לאהוב אותי ולא לפחד מהשינוי, לרויטל שעוברת את זה איתי בתהליך משלה ועשתה שינויים שאני מעריצה אותה עליהם, לכל מי שעוקב באינסטוש ושולח לי הודעות, זה כיף ממש.

ולי, וואלה איזה אלופה, 21 ימים אני קמה כל בוקר, לא משנה כה קפוא ורטוב בחוץ ועושה, בשבילי.

אפילו הכנתי סרטון לכבוד זה שמחכה לכם באינסטוש שלי https://www.instagram.com/malioren/

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s