מי יודע מדוע ולמה?

יום 58.

תמונות לפני, באמצע ואחרי זה כזה קיטש, אבל אתם יודעים מה בא לי להיות קצת קיטש לפעמים. אין הרבה הבדל בזמן בין התמונות, התמונה של הלפני צולמה לפני כמעט חודש, פשוט לפני זה הג'ינס הזה לא עלה עליי בכלל והתמונה של האחרי צולמה הבוקר. בלי פילטרים, בלי תאורה, בלי הפוזה הנכונה, תמונות שצולמו בשניה עוד לפני הקפה של הבוקר.

התמונה הזו היא נקודת זמן ראשונה שרציתי להגיע אליה, היא הראשונה, הגדולה המשמעותית בין מלא קטנות שכבר עברתי, היא הראשונה מבין עוד מלא תמונות שיש לי עוד להגיע אליהן, היא רחוקה שבועות ארוכים ואפילו לא דומה לתמונת הביקיני של הקיץ הקרוב, זו שאצלי בראש ואני מחכה שתגיע, כן כן זו עם הבטן השטוחה והידיים הרזות והצבע שיער שעוד לא החלטתי לגביו.

הרבה למה? יש לי ב 58 הימים האחרונים, למה עכשיו? למה ככה? ועוד כאלה. פעם לימדו אותי שהשאלה הכי טובה ללמה? היא ככה ואם אתם רוצים את התשובה הקצרה אז היא "ככה, כי בא לי!"

וברור שיש תשובה ארוכה יותר שמתחילה בפשוט התעייפתי, התעייפתי מלתת הסברים, מלהלחם ולהראות שגם שמן זה יפה, שזה לא מוריד מערך הבן אדם, שיפה לא קשור למשקל, התעייפתי מלשמוע הערות ועיצות ודיעות קדומות, התעייפתי מזה שיש דברים שהיו לי קשים לעשייה כמו ללכת על עקבים ליותר מדקה וחצי או לשים לק ברגליים, התעייפתי מלהיות בטטת כורסא, התעייפתי שקשה לי לעלות מדרגות ברגל ומג'ינסים שלא עולים עליי.

התהליך שלי לא קשור לאנשים, הוא לא קשור למה אמרו ואומרים לי, הוא לא קשור לאיך התנהגו אליי בעבר ואיך היום. הוא קשור אך ורק אליי, הוא קשור לשנת ה 40 שלי שהיתה אחת הגרועות בחיים שלי ובסופה החלטתי ששנת ה 41 הולכת להראות אחרת לגמרי, הוא קשור לזה שאני החלטתי בפעם הראשונה בחיים שלי לשים את עצמי במרכז חיי בלי הסחות דעת, הוא קשור לזה שאני החלטתי שאני לא רוצה להיות יותר זו שמניפה את הדגל של תהיי שמנה ותאהבי את עצמך כי אהבה עצמית לא קשורה למשקל והוא קשור בעיקר לזה שאני עושה בפעם הראשונה ב 41 שנותי מה שאני רוצה באמת ובאמת לא מעניין אותי אם אנשים יחשבו על זה דברים אחרים חוץ מאיזה אלופה היא, כי ככה אני מרגישה בימים האלו, אלופה.

58 ימים אני בתוך עשייה, כל הזמן משנה, יוצרת הרגלים חדשים, הוספתי אימונים בחדר כושר לפני שבוע, הורדתי עוד משהו בתזונה, נותנת לעצמי ולגוף אתגרים כל הזמן ולא אני לא נהנית כל הזמן ובימים שפחות כיף לי אני מוצאת רכות, לי וממשיכה, הדרך עוד ארוכה ולא אני זו שתעצור אותי הפעם.

58 ימים בתוך התהליך הבטחון שלי שגם ככה היה בשמיים עלה בעוד כמה ס"מ, הפחד שההיסטוריה תחזור על עצמה והתהליך יעשה לי רע ואני אשנא את עצמי ואתחבא שוב נעלם לאט לאט וסוף סוף אני מסוגלת להגיד בקול, כן אני רוצה להיות רזה.

למה? ככה, כי בא לי !

2 Comments

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s