זה שיר פרידה

בתקופה האחרונה אני מורידה במשקל, כחלק מהתהליך אני מתעסקת גם בהורדה של עוד המון דברים מהחיים שלי, אם זה בתזונה, משימות שדחיתי שנים ואפילו טיפולי שיניים שיש לי טראומות מהם והיום אני בדרך לחיוך מושלם.

הרבה זמן לא כתבתי על גברים. לקחתי הפסקה מהם, מחקתי את האפליקציות של ההכרויות, וזו פעם ראשונה בהמון שנים שאני אומרת, וואלה לא בא לי כרגע, כרגע אני עסוקה בעצמי. אני כן חושבת עליהם המון, מסתכלת על ההתנהלות שלי מולם שנים וחושבת האם זה הולך להשתנות ומעכשיו אני אומרת לכם שכן.

בתקופה האחרונה הייקום שולח לי כל הזמן מבחנים בדוגמת גברים מהעבר שמנסים לחזור לי לחיים. זה נותן לי את האפשרות להסתכל עליי איתם ולומר לכם את האמת ההסתכלות הזו מעלה לי המון כעס בעיקר כלפיי, כעס שאני משחררת בזכות הספורט, והמון הוכרת תודה על זה שהייתי טובה, גם אם שילמתי על זה מחירים.

נזכרתי לא מזמן בגבר הראשון שאהב את הגוף שלי, את הנפש שלי, כמו שהיא, זה היה לפני קרוב ל 20 שנה, הוא הראשון שאמר לי, את מושלמת, כמו שאת ! איך ממנו הגעתי למצב שבשנים האחרונות אני מוצאת את עצמי עם גברים שרחוקים ממנו שנות אור? איך יצא שבחורה ריגשית כמוני בחרה לעצמה בשנים האחרונות גברים רציונליים בטירוף? איך יצא שבחורה שעפה על עצמה בוחרת לעצמה גברים שלא מבינים למה? איך יצא שבחורה אמיצה שכמותי מוצאת את עצמה עם גברים שמולם אני פוחדת להיות מי שאני? אני חושבת שזה בעיקר קשור לזה שאני רגילה להלחם, אני רגילה להראות, אני רגילה להיות זאת שמבינה, שמחבקת, שמעדיפה להעצים, העיקר שמי שמולי ירגיש סבבה, אני להתמודד עם כאבי לב, עם מילים מורידות יודעת להתמודד ואני יודעת כמה זה יכול להיות כואב וואלה לא בא לי להכאיב גם אם זה אומר שאני זו שבסופו של יום אבכה מתחת לפוך.

מכירים את זה שאתם מגיבים לסיטואציה מסויימת ובראש יש לכם את הסיטואציה האמיתית של איך רציתם להגיב באמת? אז ככה אני מרגישה לגבי כל הגברים האלה. בא לי להגיד "יא חתיכת אפס, מי אתה שתנסה להחביא אותי, מי אתה שלא תוותר עליי אבל גם לא תתחייב אליי, מי אתה שתוריד אותי, לך תזדיין, אתה יודע מה שבחיים לא יעמוד לך יותר" אבל במקום זה אמרתי "אני מבינה", כי לימדו אותי להבין אותם, שגברים שונים מנשים, שאולי קרה לו משהו, שזוגיות זה לא דבר פשוט, שלא יכול להיות שהמציאות היא כמו שאני רואה אותה.

במשך שנים התאמתי את עצמי לגברים שלי, מה שטוב להם, מה שנוח להם, שיהיה להם מקום נעים לחזור אליו, אז זה ממש לא פלא שהם תמיד חוזרים אליי, טוב פה, נעים פה, ואצלי תמיד הדלת היתה פתוחה. פחדתי להיות ביץ', הכלתי והאכלתי אותם, נורא הבנתי, הבנתי כי זיהיתי שם פחד, ולמי שמפחד צריך להחזיק את היד.

אני באמת לא זוכרת את הפעם האחרונה שהרשתי לעצמי לבכות מול גבר בלי לפחד לצאת בכיינית, לכעוס מול גבר בלי לפחד לצאת משוגעת, להביע רגשות בלי לפחד לצאת רגשנית מידי, להביע את הדיעה שלי בלי לפחד לצאת וכחנית או כל דבר שאולי יוציא אותי דרמטית מידי, עצבנית מידי, כוחנית וזה נורא עצוב כי היום אני יודעת שכל התכונות האלה שיש בי אותם לפעמים לא הופכים אותי לאדם כזה, הם פשוט הופכים אותי לאותנטית ושזה מותר לי.

בשנים האחרונות סחבתי על עצמי את העול של גברים מתוסבכים ופחדנים, גברים שמונעים ממה יגידו. סחבתי על עצמי את העול של חברים מלאי אגו שברגע שאני עצרתי הם לא התקדמו לקראתי, ובחודשים האחרונים אני עושה לזה סוף, אני נפרדת, בעיקר בנפש, מכל אותן בחירות שאני לא מצטערת עליהן כי היום בא לי לבחור אחרת, בא לי לבחור קודם בי.

אז כן הרבה דברים וגברים ישתנו כשאני אהיה רזה, אבל זה לא קשור למשקל, זה קשור לדרך שלי, דבר אחד לא ישתנה וזו הנפש שלי, היא תמיד תהיה טובה, מכילה ומעצימה, לפעמים דרמטית, רגשנית מידי, כועסת, דעתנית כי זו מי שאני, לפעמים ומולה תהיה עוד נפש, כזו שמאפשרת לה להיות מי שהיא, שמתאימה לה כמעט בדיוק, כי תכל'ס כמעט בדיוק זה הרבה יותר מעניין מבדיוק.

וחוץ מזה אני מרגישה מצויין, אני כותבת המון, מצלמת המון, עושה המון ספורט, מורידה במשקל, מלא מחמאות, כיף לי ממש.

1 Comment

  1. תהליך מעניין, השינוי הנפשי לצד הפיזי. בסוף אני מאמינה שתוכלי גם וגם, גם להיות את מולם בלי לוותר, וגם להכיל. כי זה נכון שהם באים ממקום של פחד ושריטות (מי לא?), אבל גם נכון שאת צריכה קודם כל לדאוג לעצמך.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s