על עקבים ואיך זה קשור לחופש שלי

נורא התחשק לי לכתוב על גברים, הרבה זמן לא כתבתי איזה פוסט ציני עליהם במיוחד בתקופה האחרונה שהם מקיפים אותי, מה שהזוי הוא שפתאום הם כבר לא מעצבנים אותי, רובם לפחות ואני מוצאת את עצמי ממש נהנית מכמויות תשומת הלב שאני מקבלת.

והיום הלכתי על עקבים כל היום ועוד יומיים יום העצמאות וזה אולי מטופש אבל העקבים עשו לי השראה לכתוב על העצמאות שלי ובהמשך לפסח שזה זמן ניקיון ויציאה מעבדון לחירות פתאום הבנתי שאני עוברת יציאה לחופש משלי.

כל פעם מחדש אני נדהמת כמה התהליך הזה עוצמתי, זה בכלל לא קשור לקילוגרמים שהירידה מהם קצת נתקעה, נו חגים וזה, חופש ארוך, הייתי צריכה את זה, נתתי את זה לעצמי בלי ייסורי מצפון, נתתי לעצמי לחזור לאט ובקצב שלי לשגרה והכי חשוב נהניתי מכל רגע.

אז היום הצלחתי ללכת על עקבים כל היום שזה אולי טיפשי נשמע אבל זה היה אחד היעדים שלי, כל כך התגעגעתי, יש בזה המון חופש ביכולת ללכת על עקבים כל היום, יש המון חופש ביכולת לסגור את הסוליה של הנעל, יש המון חופש באפשרות לשים לק ברגליים לשנות צבעים כל הזמן, להכנס לרשתות ולמצוא בגדים שעולים עלייך, כאישה שמנה הזכות הזו הרבה פעמים נלקחה ממני.

יש המון חופש ביכולת לבחור להגיד לא לבחורים, כאישה שמנה הרבה פעמים הרגשתי שאין לי את הזכות הזו, להחליט שלא מתאים לי ולהרגיש ממש בנוח עם זה.

יומיים לפני יום העצמאות אני מבינה שלהיות שמנה היה לי מאוד מעייף, פיזית ונפשית ושלא יהיו טעויות אני פחות שמנה אבל עדיין שמנה, אני כנראה לנצח גם אהיה ואני כנראה לנצח אעוף על עצמי כמו שעפתי כל הזמן, גם כשהייתי במשקל שיא, היום אני מבינה כמה זה היה לי מעייף, להשתיק, להאמין, להראות כמה אין קשר בין משקל ליופי, כמה מותר לי ומגיע לי. היום אני פשוט נמצאת, חווה את הסיטואציות כמו שהן, מאפשרת, תמיד אמרתי שהמשקל היווה בשבילי חומת מגן ותירוץ, היום נגמרו לי התירוצים ומה שנשאר זה שקט, שקט טוב כזה, נעים ואני כבר לא צריכה את החומה הזו, אני בטוחה גם בלעדיה וזו תובנה מאוד מרגשת בשבילי.

ההורדה במשקל משחררת המון, היא משחררת המון פחדים והמון מקומות שבהם הרגשתי חוסר בטחון. הספורט נותן אנרגיה, התזונה הנכונה נותנת אנרגיה ולדעתי זה נורא פשוט כשאני בנתינה לעצמי יש לי הרבה יותר סבלנות להכיל את השונה, להכיל אותי, לשמוח ולהבין שבאמת הכל ממש בסדר.

הביקורת לא נגמרת אבל אם פעם היא היתה מביאה אותי למקומות של כעס וציניות היום היא מביאה אותי למקום של צמיחה, התפתחות, קבלה ואהבה לי ולסביבה.

אז היום הלכתי על עקבים כל היום ובסוף היום עשיתי את הדבר ההגיוני היחיד והלכתי לקנות עוד זוג.

עצמאות שמח.

1 Comment

  1. הכי צבט לי בלב לקרוא שפעם לא הרגשת שמותר לך להגיד לא לגברים. ואולי השחרור האמיתי יהיה כשהמשקל יהיה שקוף. אבל עד אז (על משקל עד בוא המשיח), כל גרם של אושר שנושר צריך לחגוג, ועקבים זו גם חגיגה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s